אמנות יהודית עכשווית – שיחה מרתקת עם האמנית אורית מרטין

לשתף: קישור פייסבוק טלגרם וואטסאפ אימייל לינקדאין טוויטר פינטרסט

שיחה על אמנות יהודית עכשווית עם אורית מרטין – ציירת של אמנות לנשמה.

כאשר עוסקים בנושא אמנות יהודית – תחילה חשוב להבחין בין אמנות יהודית שימושית, שנקראת ״יודאיקה״, לבין יצירה אמנותית.

״יודאיקה״ היא כלי יהודי העשוי ביד אומן: מזוזות, כתובות, חנוכיות, כוסות קידוש, ארונות קודש, פרוכות שהושקעה בהם מלאכת אומן, לצד כל דקורציה של כלי המשמש לצורך מצווה. היודאיקה יכולה להיות יפה ומרשימה ביותר; היא יכולה לבא במגוון סגנונות – קלאסי, מודרני, עכשווי; היא יכולה להיות יצירתית מאד ומלאת דמיון. אבל היא עדיין תהיה אמנות שימושית. המטרה שלה היא בראש ובראשונה קישוט של כלי בעל ייעוד – ייעוד שאינו האמנות עצמה. היודאיקה משמשת משהו מחוץ לאמנות – בית מזוזה, מגילת אסתר, כלי לנטילת ידיים.

לגבי יצירה של אמנות לשמה – ובמיוחד אמנות יהודית עכשווית קשה להגדיר ולקבוע מסמרות.

יש אסכולות באמנות הגורסות כי לאמן יש תפקיד חברתי וציבורי והשליחות שלו היא להשפיע על החברה באמצעות האמנות שלו. יש גם תפיסה הגורסת כי אמנות חייבת לנבוע בעיקר מתוך פנימיותו של האמן, מתוך עולמו האמוציונלי הנסתר, ולא מתוך איזה היגיון רציונלי. לכן, האמן צריך לבטא את הפנימיות הנסתרת שלו, ולהתעלם מחוקים "חיצוניים". ויש גישה הסבורה כי האמן הוא סוג של גאון. יש לו כישורים ויכולת ראיה השונים משאר בני האדם, ועלינו, ״פשוטי העם״, להתאמץ להבין את כוונתו.

כמו כן ניתן להפריד את האמנות לאסכולות שונות, או "שפות" שונות, שבהן האמנים מדברים. באופן כללי אפשר לומר כי לכל אמן גדול סגנון אישי הניתן לזיהוי ביצירתו.

האמנות כיום התפתחה לכדי אינסוף שפות אמנותיות.

ישנם אמנים היוצרים בשפה אישית כל כך, שאיש אינו מסוגל להבין ולפרש אותה, ויש אמנים היוצרים בשפה שהמכנה המשותף של דובריה הוא רחב מאוד, אולי רחב מדי, ואז מבקרי האמנות מכנים אותה אמנות וולגרית או קיטצ׳ית. בטווח בין שתי הרמות האלו קיימות בלי סוף שפות אמנותיות. השפה ששולטת בציורים שלי היא רוחנית רגשית, אני מנסה להעביר את הצופה חוויה שתגרום לו התעלות, התרוממות נפש והתרחבות התודעה והנשמה.

אפשר לומר שיש שתי גישות מרכזיות באמנות היהודית

אמנים שמתארים נושאים ומקומות מהחיים היהודיים – הכותל, קבר רחל, אבא לומד עם ילד, אדם מתפלל וכדומה. גם אם השפה האמנותית שלהם היא אבסטרקטית והם מציירים דמויות כמעט מופשטות, עדיין אפשר לזהות בציור את סמטאות מאה שערים, אדם הולך עם טלית לתפילת ותיקין, וכדומה. אמנות זו מבקשת לקחת את הנושאים הדתיים (כפי שהם נראים במציאות היומיומית) ולהציג אותם באופן אמנותי מבחינה ויזואלית.

כלומר, החידוש באמירה כאן לרוב הוא אסתטי, ולאוו דווקא דתי או רוחני.

האמנות שלי שייכת לגישה השנייה, שתופסת את האמנות היהודית כאמנות שמנסה לתאר את החוויה הרוחנית הפנימית של האדם – את הכמיהה אל בורא העולם, את ההתרגשות שיש בתפילה, את האופן שבו אני חווה את פעולת הברכה שברכתי על הלחם.

איך זה מרגיש שניצוצות של קדושה מגיעים לתיקונם על ידי הברכות או הדיבור שלי? איך אפשר לתאר בצורה ויזואלית חוויה של הודיה, של שפע או של ברכה? מה החוויה הפנימית של הנשמה שלי כשאני בתהליכי הירדמות בלילה? איך זה מרגיש שהיא עולה למעלה? מהי החוויה שלי כשאני מדליקה נרות שבת? ספר הזוהר מדבר על היכלות שנפתחים בעולם העליון. האם ניתן בכלל להביע נושאים כאלובאמצעיים ויזואליים? מסתבר שכן, ואולי יש כאן כיוון חדש לאמנות היהודית העכשווית.וזה מה שאני מנסה ליצור….

בעולם המערבי, הפכה האמנות במאה האחרונה למזוהה עם אוונגרד. האמן קיבל דימוי של פורץ דרך המורד במוסכמות החברתיות. כך הפכו האמנים לסמל של אנרכיזם ושחיטת פרות קדושות. הפנים המודרניות של האמן הם של טיפוס אותנטי שאינו כפוף לתכתיבי החברה. הוא רואה דברים שונה, הוא עושה דברים אחרת – הוא שובר את המסגרת של קו וצורה ודפוס. תהילתם של האמנים הגדולים היא בכך שהמציאו שפה ויזואלית חדשה. לפעמים, עצם המרד בישן הוא התוכן עצמו.

האמן הדתי – רוחני קרוץ מחומר שונה. הוא אינו צריך וגם אינו מעוניין למרוד בדבר. יש עולם רוחני שלם המחכה לאמן היהודי שיבוא ויעסוק בו – העולם של החוויה היהודית הפנימית. עולם התוכן היהודי יכול להעניק השראה בלתי מוגבלת לאמן הרוחני.
זהו שדה חדש עבור האמנות – שדה שטרם נחקר דיו. אפשר לדלות ממנו אוצר בלום של חומרים מרתקים. הדרך החדשה שאותה מחפש האמן היהודי המחובר לשורשיו היא לתאר את העולם הרוחני היהודי כפי שעדיין לא תארו אותו.
הוא מבקש לתרגם לתמונה חזותית את התיאוריים המילוליים של החוויות הדתיות.

הוא מחפש דרך שתתעלה מעל המילים ותהפוך את האמנות הוויזואלית לצינור שמחבר את הנפש והנשמה אל בורא עולם.
במשך תקופה ארוכה התרחקו רבים מהאמנים הישראלים מהמקורות היהודיים. כיום, דומני, מנשבת רוח שונה. רבים מרגישים את הדלות הרוחנית של התרבות המערבית, האמנות הכללית כבר אינה מצליחה למצוא רוח חדשה, והיא מבטאת לעיתים קרובות ניהיליזם ואבדן דרך.

מורגש בה צימאון לתוכן מרווה. נשמות בכלל ונשמות האמנים בפרט צמאות לרוחניות, ועולם התוכן המסורתי העתיק, העמוק כמו למשל תורת הקבלה והחסידות יכול להציע להם את התוכן הזה.

יש מושגים ודימויים מאוד פלסטיים במקורות שלנו, שאמן יכול להשתמש בהם כדי להעשיר את העולם הרוחני שלו ושל הצופים בעבודותיו. עולם הרוח הדתי הוא כר נרחב ליצירה חזותית.

הרב קוק כותב כי ישנם ביטוים רוחניים שלא ניתן לבטא אלא באמצעות האמנות.

הרב קוק אינו רואה רק צורך באמנות דתית – הוא רואה בה חובה: "וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעמקי הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו" (עולת ראיה, הקדמה לשיר השירים).

כוח ביטוי חזק

לאמנות הוויזואליות יש כוח ביטוי חזק. כוחה חזק לעיתים ממילים.

כידוע, תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. האמנות יכולה לומר דברים שלא ניתן לומר בפה, והיא מצליחה לבקוע חומות שהמילים החזקות ביותר מתרסקות עליהן. באמצעות האמנות ניתן ליצור דו-שיח, וניתן אפילו לומר אמירות נוקבות וביקורתיות שימצאו את דרכן אל הלב. האמנות הוויזואלית יכולה להגיע אל מקומות בנפש האדם שלמילים אין אליהם גישה.

בעבר העברתי הרצאות בתחום היהדות, והייתי נתקלת לפעמים בסירוב נחרץ למדי של המאזינים להתעמק בנושאים בסיסיים של אמונה והשקפה. לעתים קרובות הייתה לי תחושה שהתנגדות המאזינים נובעת מהתקבעות על דעה מוקדמת וקושי לעשות שינוי.

אלא שבשלב מסוים הבנתי שאני מנסה להגיע לנשמה של המאזינים באמצעות טיעונים רציונליים. האמונה שלי, הדבר שניסיתי להעביר להם, היא הרי ביסודה עניין חוויתי.

כאשר ניסיתי לתרגם את שפת הנשמה לשפת השכל, זה לא חדר ללב. התובנה זו הביאה אותי למסקנה שכדאי לנסות להעביר את אותם המסרים באמצעות חוויה ויזואלית של ציור. כאשר התחלתי לעשות זאת התגובות שקיבלתי היו שונות לגמרי. אנשים היו הרבה יותר פתוחים לשמוע את הרעיונות שביקשתי להעביר, ותגובותיהם נגעו לעניין עצמו.

אמנות היא סוג של תקשורת בין הפנים לחוץ. האמנים הגדולים, בעיני לפחות, הם אלו שמצליחים ליצור שפה חזותית חדשה, אבל גם מאפשרים לצופים להבין ולקבל מסרים ותובנות משפה זו. במובן הזה האמנות היא גשר. כלי להשראה.

השראה, פירושה דבר השורה מלמעלה. האמן יוצר מעצמו או מהאמנות שלו כלי להשראה שבאה מלמעלה. האמן צריך ללמוד להפוך את עצמו לאותו כלי להשראה, ולגשר בין העולמות שמהם מגיעה ההשראה לבין העולמות שבהם היא מוסתרת.
ללמוד כיצד להיות כלי כזה זו עבודת חיים. זה תהליך. זה קשור למי אתה, מהו העולם הרוחני שלך, ומאלו מקורות אתה שואב את ההשראה שלך.

כדי להיות אמן לא מספיק לרצות ליצור דברים יפים. גם מי שמייצר נעלים ובגדים רוצה לעשות דברים יפים, וכמובן שכל מי שמייצר משהו רוצה שהוא יהיה יפה. אמנות היא משהו מעבר ליופי. זוהי דרך להעביר מהות. להעביר חוויה פנימית עמוקה. העולם מצפה מהאמן שיגלה לו משהו שהוא לא יודע, שיעזור לו לחוות חוויה שהוא לא יכול לחוות בעצמו. שאין לו את הכלים לחוות אותה. זה מחייב את האמן להיות אדם מפותח מבחינה רוחנית. אדם שיש לו שאיפה להתרחב בממד הפנימי שלו.

יש כל מיני "ברי סמכא" שטוענים שאמנות יהודית היא בהכרח ״אמנות מגויסת״, כי היא מחויבת לתכנים רוחניים מסוימים. היא לא "חופשית" באותה מידה שהאמנות חייבת להיות חופשית ופורצת גבולות. אולם באותה מידה ניתן לומר כי כל אמנות היא מגויסת. לכל אמן, גם הניטרלי ביותר מבחינה פוליטית, או השקפתית – יש אמונות, דעות ותפיסות עולם. האמנות שלו ”מגויסת" לחלוטין לדעות ולתפיסות העולם שאותן הוא מבטא ביצירתו, גם אם הן ניהיליסטיות לגמרי. אם עולמו של האמן הוא עולם דתי ורוחני והרגשות שמפעימים אותו הם רגשות קודש, הרי שגם יצירתו תהיה כזו. אם האמן הדתי מבטא את קולו הפנימי ביצירתו, ויצירתו מפעימה את הצופים בה בדרך זו או אחרת, אני נוטה לראות בה יצירת אמנות. אינני רואה איזו ״סמכות״ יכולה לפסול את ערכה האמנותי של יצירה כזו.

כל אמן רואה אתגר בכך שהיצירה שהוא יוצר לא תהיה חזרה סתמית על אמירות אמנותיות קודמות. אני משתדלת שליצירה שלי תהיה תרומה עצמאית, שהיא תעניק לצופים בה ראייה חדשה רעננה ותקדם את האמן ואותם מבחינה רוחנית.

לא זו בלבד שעולם התוכן הרוחני אינו מחסום ליצירה בעלת אמירה משמעותית, אלא שהוא מנוע רב עוצמה לאמירות מרגשות שיכולות להוות שינוי של ממש בנפש הצופה.

לאמנות היהודית הרוחנית בימינו יש שליחות של ממש.

יש הרבה חכמה, מוסר ורעיונות במקורות היהודיים ואמנות היא אחת הדרכים הטובות לחבר את האדם בן-זמננו אל מקורות רוח עשירים אלו.

אמנות יהודית איכותית צריכה לצמוח מנכסי התרבות והרוח היהודיים. המפגש בין המטען הרוחני-ערכי שיש בפנימיות היהדות עם אנרגיה יצירתית שרוצה לבטא את החוויה הדתית יכול להיות נדיר ומעניין במיוחד, ולשם אני חותרת באמנות שלי.

ניתן להיכנס לאתר האינטרנט של האמנית אורית מרטין כדי למצוא אמנות יהודית עכשווית ולקנות לבית או למשרד. אפשר לקבל הדמיה בחינם איך תיראה התמונה בסלון, בחדר או במשרד שלכם.

הכתבה נכתבה על ידי אורית מרטין.

    קבל/י הצעת מחיר ממומחה כעת!


    לשתף: קישור פייסבוק טלגרם וואטסאפ אימייל לינקדאין טוויטר פינטרסט

    מנוע חיפוש מתקדם